פגיעה בשם הטוב

פגיעה בשם הטוב היא פגיעה בשמו הטוב של אדם, בדרך של פרסום לשון הרע. לשון הרע היא דבר שעלול:

• להשפיל אדם בעיני הבריות
• לעשות אדם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג
• לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו
• לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

למידע נוסף : חוק איסור לשון הרע

הפגיעה בשם הטוב יכולה להיעשות בכל דרך, לרבות:

• פרסום דברים כוזבים על האדם
• פרסום דברים אמיתיים על האדם, אך בצורה מבזה או פוגענית
• פרסום דברים שאינם רלוונטיים לאדם
• פרסום דברים שאינם נכונים בהקשרם

הפגיעה בשם הטוב יכולה להיגרם על ידי:

• כל אדם, לרבות אדם פרטי, עובד ציבור, עיתונאי או גורם אחר
• באמצעות כל אמצעי תקשורת, לרבות העיתונות, האינטרנט, הרדיו או הטלוויזיה

הפגיעה בשם הטוב יכולה לגרום לנזק ממשי לאדם, לרבות:

• נזק נפשי, כגון טראומה, חרדה או דיכאון
• נזק חברתי, כגון אובדן עבודה, נזק למוניטין או קשיים ביחסים בין-אישיים
• נזק כלכלי, כגון אובדן הכנסה או עלויות משפטיות

אדם שנפגע בשם הטוב שלו יכול להגיש תביעה כנגד האדם שפגע בו. בתביעה זו, יכול התובע לקבל פיצויים על הנזק שנגרם לו.

ההגנות בתביעות דיבה

הנתבע בתביעת דיבה יכול להעלות מספר הגנות, אשר יכולות לסייע לו להימנע מאחריות לנזק שנגרם לתובע. הגנות אלו כוללות:

• הגנת אמת דיברתי – הגנה זו קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע שהיא אמת, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.
• הגנת תום לב – הגנה זו קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע בתום לב, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.
• הגנת עניין ציבורי – הגנה זו קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע למען עניין ציבורי, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.
• הגנת הגנה עצמית – הגנה זו קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע כדי להגן על עצמו מפני פגיעה, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.

הפסיקה הישראלית בנושא פגיעה בשם הטוב

בפסיקה הישראלית, נקבע כי הזכות לשם טוב היא זכות יסוד של אדם. הזכות לשם טוב כוללת את הזכות להיות מוגן מפני פרסום לשון הרע.

בית המשפט העליון קבע כי לשון הרע היא "מעשה אסור, המהווה פגיעה חמורה בזכות היסוד לשם טוב". בית המשפט קבע כי "זכות היסוד לשם טוב היא זכות יקרה, המוגנת בחוק, ועליה להגן בקפדנות".

בפסיקה הישראלית, נקבע כי הוכחת אמת הפרסום אינה מהווה הגנה גורפת על אדם שפרסם לשון הרע. בית המשפט קבע כי "גם אם הפרסום אמת, הוא יכול להוות לשון הרע, אם הוא נעשה בחוסר תום לב, או אם הוא פוגע באדם באופן לא מוצדק".

הגנת הגנה עצמית בפרסום לשון הרע

הגנת הגנה עצמית בפרסום לשון הרע היא הגנה ספציפית, המאפשרת לנתבע בתביעת דיבה להימנע מאחריות לנזק שנגרם לתובע, אם הוכיח כי פרסם את לשון הרע כדי להגן על עצמו מפני פגיעה.

הגדרת הגנה עצמית בפרסום לשון הרע

הגנת הגנה עצמית בפרסום לשון הרע מוגדרת בסעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. סעיף זה קובע כי:

"לא תהא לשון הרע טענה משפטית, עובדתית או אחרת שהיתה ראויה להתפרסם באמת ובתום לב כהגנה כנגד טענה שהובעה נגדו, בקשר לעניין שבמחלוקת, אם היתה סבירה להעלות אותה".

דרישות להגנה

כדי שהנתבע יוכל להשתמש בהגנת הגנה עצמית בפרסום לשון הרע, הוא צריך להוכיח את שלושת הדרישות הבאות:

1. הטענה שהושמעה נגדו הייתה טענה משפטית, עובדתית או אחרת.
2. הטענה הייתה טענה סבירה להעלות.
3. הנתבע פרסם את לשון הרע כדי להגן על עצמו מפני פגיעה.

הוכחת טענה משפטית, עובדתית או אחרת

הדרישה הראשונה היא שהטענה שהושמעה נגדו הייתה טענה משפטית, עובדתית או אחרת. טענה משפטית היא טענה הנוגעת לזכויות או לחובות משפטיות של הנתבע. טענה עובדתית היא טענה הנוגעת לעובדות או למצבים עובדתיים. טענה אחרת היא טענה שאינה טענה משפטית או עובדתית, כגון טענה אתית או מוסרית.

הוכחת טענה סבירה להעלות

הדרישה השנייה היא שהטענה הייתה טענה סבירה להעלות. משמעות הדבר היא שהטענה הייתה טענה שניתן היה להאמין בה, בהתחשב בנסיבות העניין.

הוכחת הגנה עצמית

הדרישה השלישית היא שהנתבע פרסם את לשון הרע כדי להגן על עצמו מפני פגיעה. משמעות הדבר היא שהנתבע פרסם את לשון הרע כדי למנוע פגיעה בשמו הטוב, בנכסיו או בזכויותיו.

דוגמאות להגנה

להלן כמה דוגמאות להגנה על הגנה עצמית בפרסום לשון הרע:

• אדם שפרסם פוסט בפייסבוק בו הוא מאשים אדם אחר בפלילים, לאחר שהאדם האחר איים להרוג אותו.
• אדם שפרסם פוסט בפייסבוק בו הוא מאשים אדם אחר בהונאה, לאחר שהאדם האחר גנב ממנו כסף.
• אדם שפרסם פוסט בפייסבוק בו הוא מאשים אדם אחר בזיוף, לאחר שהאדם האחר ניסה לזייף את חתימתו.

הגנת הגנה עצמית בפרסום לשון הרע היא הגנה ספציפית, המאפשרת לנתבע בתביעת דיבה להימנע מאחריות לנזק שנגרם לתובע, אם הוכיח כי פרסם את לשון הרע כדי להגן על עצמו מפני פגיעה.

ההגנה דורשת מבית המשפט לבחון את נסיבות העניין, כולל את טיב הטענה שהושמעה נגדו, את מידת הסבירות של הטענה ואת הקשר שבו פרסם הנתבע את לשון הרע.