הגנת תום לב בתביעות דיבה היא אחת מההגנות החשובות ביותר בתביעות אלו. הגנה זו קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע בתום לב, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.
מהי הגנת תום לב?
הגנת תום לב היא אמונה כנה באמיתות הפרסום. הנתבע צריך להוכיח שהוא האמין באמיתות הפרסום בזמן שהוא פרסם אותו.
איך מוכחת הגנת תום לב?
הוכחת תום לב היא עניין של עובדה. הנתבע יכול להוכיח תום לב באמצעות ראיות שונות, כגון:
- הוכחה כי הנתבע פעל בתום לב, ללא כוונה להזיק לתובע.
- הוכחה כי הנתבע האמין באמיתות הפרסום על סמך ראיות אמינות.
- הוכחה כי הנתבע פעל בזהירות סבירה לפני שפרסם את הפרסום.
האם ישנן נסיבות בהן תום לב תיחשב כמקומית?
כן, ישנן נסיבות בהן תום לב תיחשב כמקומית. לדוגמה, אם הנתבע הוא אדם ציבורי, הוא יידרש להוכיח תום לב גבוה יותר מאשר אדם פרטי.
דוגמאות להגנת תום לב בתביעות דיבה
להלן כמה דוגמאות להגנת תום לב בתביעות דיבה:
- עיתונאי שמדווח על ידיעה שפורסמה בידי גורם אחר, ויש לו סיבה להאמין שהידיעה נכונה.
- אדם שמתלונן על אדם אחר בגין עבירה, ויש לו סיבה להאמין שהתלונה נכונה.
- אדם שמפרסם ביקורת על חברה או אדם אחר, ויש לו סיבה להאמין שהביקורת נכונה.
הגנת תום לב היא הגנה חשובה בתביעות דיבה. הגנה זו יכולה לסייע לנתבע להימנע מאחריות לנזק שנגרם לתובע, אם הוא יוכיח שהוא פרסם את לשון הרע בתום לב.
המורכבות של הוכחת תום לב
הוכחת תום לב בתביעות דיבה היא עניין מורכב. הנתבע צריך להוכיח שהוא האמין באמיתות הפרסום בזמן שהוא פרסם אותו.
הוכחה זו היא עניין של עובדה, ויכולה להיות קשה מאוד להוכיח. הנתבע צריך להוכיח את כוונותיו האמיתיות בזמן הפרסום, ואת הראיות שהיו לו באותה עת.
בנוסף, הוכחת תום לב יכולה להיות מורכבת יותר במקרים בהם הפרסום הוא בעל אופי סקסיסטי, גזעני או מפלה אחרת. במקרים אלו, בית המשפט עשוי לדרוש מהנתבע להוכיח תום לב גבוה יותר.
להלן כמה מהאתגרים בהוכחת תום לב בתביעות דיבה:
- הנתבע צריך להוכיח את כוונותיו האמיתיות בזמן הפרסום. זה יכול להיות קשה מאוד, במיוחד אם הפרסום היה בעל אופי טעון או פולשני.
- הנתבע צריך להוכיח את הראיות שהיו לו באותה עת. אם הנתבע לא שמר על הראיות, זה יכול להקשות עליו להוכיח תום לב.
- הוכחת תום לב יכולה להיות מורכבת יותר במקרים בהם הפרסום הוא בעל אופי סקסיסטי, גזעני או מפלה אחרת. במקרים אלו, בית המשפט עשוי לדרוש מהנתבע להוכיח תום לב גבוה יותר.
הגנת אמת דיברתי והגנת תום לב הן שתי הגנות חשובות בתביעות דיבה. שתיהן יכולות לעזור לנתבע להימנע מאחריות לנזק שנגרם לתובע, אם הוא יוכיח שהוא פרסם את לשון הרע בתום לב.
ההבדל העיקרי בין שתי ההגנות הוא בכך שהגנת אמת דיברתי דורשת מהנתבע להוכיח שהפרסום הוא אמת, בעוד שהגנת תום לב דורשת מהנתבע להוכיח שהוא האמין באמיתות הפרסום.
הגנת אמת דיברתי מול הגנת תום לב
הגנת אמת דיברתי קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע שהיא אמת, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.
הוכחת אמת הפרסום היא עניין של עובדה. הנתבע יכול להוכיח אמת הפרסום באמצעות ראיות שונות, כגון:
- הוכחה כי הפרסום הוא אמת, על סמך ראיות אמינות.
- הוכחה כי הנתבע פעל בזהירות סבירה לפני שהפרסם את הפרסום.
הגנת תום לב
הגנת תום לב קובעת כי אם הנתבע פרסם לשון הרע בתום לב, הוא לא יישא באחריות לנזק שנגרם לתובע.
הוכחת תום לב היא עניין של עובדה. הנתבע יכול להוכיח תום לב באמצעות ראיות שונות, כגון:
- הוכחה כי הנתבע פעל בתום לב, ללא כוונה להזיק לתובע.
- הוכחה כי הנתבע האמין באמיתות הפרסום על סמך ראיות אמינות.
- הוכחה כי הנתבע פעל בזהירות סבירה לפני שפרסם את הפרסום.
דוגמאות להשוואה בין שתי ההגנות:
- אדם שמפרסם פוסט ברשתות החברתיות (לדוג': פייסבוק) בו הוא מאשים אדם אחר בפלילים. אם הנתבע יוכיח שהפרסום הוא אמת, הוא יוכל להשתמש בהגנת אמת דיברתי כדי להימנע מאחריות לנזק שנגרם לאדם האחר.
- עיתונאי שמפרסם ידיעה על אדם ציבורי. אם העיתונאי יוכיח שהוא פעל בתום לב, ושהוא האמין באמיתות הידיעה על סמך ראיות אמינות, הוא יוכל להשתמש בהגנת תום לב כדי להימנע מאחריות לנזק שנגרם לאדם הציבורי.
סיכום
הגנת אמת דיברתי והגנת תום לב הן שתי הגנות חשובות בתביעות דיבה. שתיהן יכולות לעזור לנתבע להימנע מאחריות לנזק שנגרם לתובע, אם הוא יוכיח שהוא פרסם את לשון הרע בתום לב.
הבחירה בין שתי ההגנות תלויה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה. אם הנתבע יכול להוכיח שאמת הפרסום, הוא יכול להשתמש בהגנת אמת דיברתי. אם הנתבע לא יכול להוכיח שאמת הפרסום, הוא יכול לנסות להוכיח שהוא פעל בתום לב, ולהשתמש בהגנת תום לב.
